חחלק זה עוסק בקידום שוויון במערכת החינוך בין כלל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית, לרבות מניעת אפליה ושמירה על חופש הביטוי. שאלות לדיון בחלק זה: מה משמעות המונח "דמוקרטיה" בהקשר של מדינה יהודית ודמוקרטית? מהן הפרשנויות העיקריות באשר למהותה של מדינה דמוקרטית (כגון עיקרון שלטון הרוב או ערכי הליברליזם)? אילו ערכים יכולים להיות מקושרים לכל אחת מהפרשנויות הללו? האם יש ערכים שהם ישראליים במהותם ואפשר לקדמם בקרב כל האוכלוסייה ללא הבדל מוצא ודת?

• מפגש ועדת ערכים שעסק בנושא "דמוקרטיה במשבר", חינוך לאזרחות ולדמוקרטיה, 22.6.20.

המפגש עסק בחינוך לאזרחות ולדמוקרטיה וכלל הרצאות של פרופ' יולי תמיר, פרופ' דן אבנון, פרופ' שפרה שגיא, ד"ר טלי זיו וגב' סמאר אל דינה, גב' דניאלה פרידמן, ד"ר סראב אבו־רביעה קווידר, ד"ר צבי בקרמן וגב' יעל נאמן.

• שגיא, ש' (2014). "רק על עצמי לספר ידעתי": מיומנה של חוקרת סכסוכים בחדר המוגן במבצע "עמוד ענן". מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, 40, 26-9.

מחקריה של שגיא מעוגנים בתאוריה הסלוטוגנית (Antonovsky, 1987) אשר מתייחסת למרכיבים שתורמים לרווחת הפרט. ייחודיות המחקר של שגיא הוא התייחסות למושג סלוטוגניות ברמה הלאומית במקום ברמת הפרט. כלומר, מה תורם לחוסן הנפשי ולרווחה הקולקטיבית? למשל, חקר תחושות לחץ וחרדה אל מול רווחה וביטחון כמקרה לאומי ולא פרטי. לתחושת החוסן הלאומי יש השלכות חיוביות – היא מסייעת בהכלת משברים ביטחוניים, פוליטיים וחברתיים, אך יש לה גם השלכות שליליות הנוגעות ליחס של אזרחי המדינה אל האחר ואל פתרון הסכסוך הלאומי.

המאמר נכתב מנקודת מבט אישית ומספר על מחקריה של שגיא, המשלבת מחקר בתחום החינוך לשלום ופרקטיקה של מעורבות אזרחית. התפיסה העומדת בבסיס דרך חיים זו היא של bystandership, שמשמעה מחויבות מוסרית למנוע אלימות ולקדם את השלום באופן מחקרי ופרקטי. תפיסה זו כוללת גם את היכולת להשתחרר מהנרטיב האתנוצנטרי ולהתמודד עם האתגרים הכרוכים בהכרה בנרטיבים הסותרים את ההנחות הקולקטיביות שלנו באשר לקונפליקט.

המסמך נכתב במסגרת מיזם המתקיים במכון הובר שבאוניברסיטת סטנפורד ונועד להתמודד עם אתגרי העולם החדש. כותב המסמך היה מייסד המכון הישראלי לדמוקרטיה ועמד בראשו. המהפכה הטכנולוגית, השינויים הדמוגרפיים ושינויי האקלים – כל אלו עשויים להשפיע על עתידה של הדמוקרטיה. במאמר כרמון מציע להתמודד עם האתגרים הללו דרך פיתוח עקרונות למדיניות בחינוך הערכי. במוקד ההמלצות ערכים הנגזרים מהשקפת עולם ליברלית־דמוקרטית. מדינת ישראל, שהתפתחות תהליכי החינוך בה מאופיינים בנסיגה ובהתרחקות מעיקרי אותה השקפת עולם דמוקרטית־ליברלית, משמשת מקרה בוחן.

אחד הקווים המנחים את כרמון הוא ההנחה שאת התרבות הפוליטית בכל קולקטיב דמוקרטי־ריבוני מגדיר המתח שבין הערכים האוניברסליים לבין הערכים הפרטיקולריים. החתירה לאיזון בין האוניברסלי והפרטיקולרי היא תנאי הכרחי לשימור יציבות, חוסן ורציפות של התשתית ההסכמית בדמוקרטיה. דיון במקומה של הדת בהגדרת הערכים הפרטיקולריים בדמוקרטיה תופס במסמך מקום מרכזי. במובן זה מדינת ישראל, שלא הגדירה חופש דת וחופש מדת, מאתגרת את היציבות הדמוקרטית. לכך יש להוסיף את האתגרים הערכיים שמציב משבר הקורונה בתהליכי הכשרת החברים בחברה האזרחית העתידית.

נייר העמדה עוסק במערכת החינוך בתקופת הקורונה ובסוגיית אי־השוויון והפערים שהתגברו בה. למשל, מאות אלפי התלמידים שאין להם גישה לאמצעים טכנולוגיים ולסביבה פיזית הדרושים ללמידה מקוונת מרחוק ונשארים מאחור; או השבתה כמעט מוחלטת של מפעל ההזנה של משרד החינוך, שדאג לתלמידים הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי; וכן העובדה שהחומרים המקוונים אינם מתורגמים תרגום מלא לערבית, ושידורי מט"ח מחייבים חיבור אינטרנטי זמין. כל אלה מגדילים את הפערים, ונייר העמדה קורא למערכת החינוך לטפל בנושאים אלו.

המאמר עוסק בגזענות הממוסדת הסמויה – מושג שהופיע בשיח האקדמי בסוף שנות ה-90. גם כיום מדובר במושג שנוי במחלוקת, והמאמר דן במורכבות השימוש בו. עם זאת הכותבת סבורה כי מדובר במושג שיכול להסביר את אי־השוויון האתני הקיים בחברה. גישה זו גם מאפשרת לקובעי מדיניות ולנותני שירות להסתכל על הגזענות ברמת המיקרו, רמת היום־יום, וכך להתגבר על המכשולים המובְנים במערכת.

שני דוחות המחקר הוכנו לקראת כנס דב לאוטמן למדיניות החינוך 2019. הכנס עמד בסימן השפה ומשמעויותיה בכל הנוגע לזהות, חיבור או ניכור בין קהילות, וכן הגשרים והחסמים שהיא עשויה לייצר. הנחת המוצא במחקר של הופמן היא כי השפה נתפשת כאחד הפערים העיקריים הן במחקר, הן בשדה החינוך לאזרחות, וכי היעדרן של שפה ושל המשגה מוסכמות בנושאים הקשורים לחינוך לדמוקרטיה ולחיים משותפים מוביל לכך שאין בסיס ערכי משותף. כתוצאה מכך, קשה ליצור ולפתח מדיניות חינוך סדורה ובהירה בנושא. המחקר של מעוז מציג סקירה של מדיניות חינוך במדינות שונות בעולם הכוללת שימוש ברב־שפתיות בתהליך הלמידה.

• זוהר, ע', ובושריאן, ע' (עורכים). (2020). תחום רוחב — חינוך אזרחי־דמוקרטי ברוח ערכי מגילת העצמאות וברוח חוק החינוך הממלכתי. בתוך: ע' זוהר וע' בושריאן (עורכים), התאמת תוכניות הלימודים וחומרי הלימוד למאה ה-21 — סיכום עבודתה של ועדת המומחים, תמונת מצב והמלצות (עמ' 91-87). ירושלים: יוזמה – מרכז לידע ולמחקר בחינוך, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

בדוח זה הוועדה ממליצה להגדיר את החינוך לאזרחות הן כתחום דעת נפרד, הן כתחום רוחב בתוכנית הלימודים. כתחום רוחב יילמד החינוך לאזרחות במסגרת מקצועות אחרים ויעצב את הפרקטיקות החינוכיות ואת האווירה החינוכית באופן שיתמכו, במידת האפשר, במטרות החינוך האזרחי. זאת ועוד, ועדת המומחים גורסת כי על החינוך האזרחי לחזק את המחויבות למדינה ולשלטון הדמוקרטי, אך בד בבד להימנע ככל האפשר מפגיעה בעצמאות המחשבתית של התלמידים והתלמידות, ואף לפעול במרץ לפיתוח הביקורתיות שלהם. הוועדה ממליצה שהחינוך לאזרחות דמוקרטית לא יעסוק רק בשיפור התפקוד האזרחי בדמוקרטיה הישראלית, אלא גם יפעל ליצירת יחס חיובי כלפי העולם הפוליטי והגיוון האידאולוגי בחברה. עוד ממליצה הוועדה שהחינוך לאזרחות יקנה ידע, יפתח מיומנויות ויתרום לגיבוש ולהפנמה של עמדות, תפיסות ונטיות דמוקרטיות.

סקירה זו מציגה מגוון תוכניות לחינוך אזרחי (שאינן נלמדות במסגרת מקצוע האזרחות הפורמלי) המכשירות את התלמידים להשתלב כאזרחים מעורבים בחברה דמוקרטית. הסקירה תכלול שני חלקים: בחלקה הראשון יפורטו מגוון התוכניות המשמשות להוראת החינוך האזרחי; בחלקה השני יוצגו התוכניות שפורטו בחלק הראשון, ויוסקו מסקנות לגבי מהן התוכניות המרכזיות בתחום, ומהם האתגרים והמורכבות שאיתם מתמודדים העוסקים בתחום.